פסק-דין בתיק ה"פ 28112-04-11

המרצת הפתיחה הוגשה ביום 18.4.11. עניינה: הסכם הפצה שנחתם בין המבקשת לבין משיבה 1 והפרתו הנטענת. הסעדים המבוקשים בהמרצת הפתיחה הם שני צווי עשה. במקביל עתרה המבקשת לרשות לפיצול סעדים (תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

בהתאם לתקנה 258 רישא לתקנות מסקנתי היא כי אין זה מן הראוי לטפל בבקשה בדרך המרצת פתיחה.  אני מבטל את המרצת הפתיחה ומפנה את בעלי הדין לתובענה בדרך הרגילה.

תמצית העובדות  וההליכים

1.     בין המבקשת למשיבה נחתם הסכם ביום 27.5.08 (והסכם מקדים מיום 4.5.08), הנוגע לטכנולוגית אינטרנט Wi-Fi שמשיבה 1 טוענת לבעלותה בה. במסגרת הסכם זה, בין היתר,  על משיבה 1 היה לספק למבקשת משדרים מסוג AIREZ 400-04 (להלן: " המשדרים") והמבקשת התחייבה מנגד לרכישת המשדרים בהיקף המוגדר מראש בהסכם.

2.     בין הצדדים התגלע סכסוך וביום 18.4.11 הוגשה המרצת הפתיחה דנן מטעם המבקשת. ב- 3.3.11 הגישו המשיבים בקשה לעיכוב הליכים מחמת תניית שיפוט זר ייחודית ולהפקדת ערובה לתשלום הוצאות, והמבקשת הגיבה לבקשה זו ב- 10.8.11. בהעדר תשובה לתגובה, ניתנה החלטת הרשם ביום 14.10.11 הדוחה את הבקשה. ביום 2.2.12, הוגשה תגובת המשיבים להמרצת הפתיחה. בהחלטתי מיום 5.4.12 ניתנה למבקשת הזדמנות להשיב לטענות הסף אותן העלו המשיבים בתגובתם, והיא אכן עשתה כן בתשובה מטעמה אשר הוגשה ביום 12.4.12.

3.     הצדדים העלו טענות שונות בכתבי טענותיהם שעיקרן טענות הדדיות להפרת ההסכם האמור. בין היתר, הצדדים חלוקים בנוגע לטיבה של הטכנולוגיה שבבעלותה של משיבה 1 בהשוואה לטכנולוגיה שלטענתה היא פיתחה, בנוגע לפרשנות ההסכמות שהיו בין הצדדים, לטיבו של ההסכם ומטרתו העיסקית, ואף בנוגע להפרות ההסכם על ידי הצדדים.

המבקשת טענה בנוסף, כי המשיבים ביצעו כלפיה הונאה ומצג שווא [סעיף ה' בעמ' 2 וסעיפים 14, 20, להמרצת הפתיחה], כי כשלו לספק את התמורה ולעמוד בהתחייבויות על פי ההסכם [סעיפים 12-19 להמרצת הפתיחה] ולהעדר טכנולוגיה נטענת [סעיף 20-26 להמרצת הפתיחה].

4.     המשיבה מצידה טענה, בנוסף, טענות מקדמיות כנגד ההליך הנדון, לרבות טענת תניית שיפוט ותניית ברירת דין המקנות לבית המשפט בהולנד סמכות שיפוט בלעדית, ועל פי הדין ההולנדי, ולכך  שבית המשפט בישראל הינו פורום לא נאות  (forum non conveniens) לדיון בעניין זה [סעיפים 12-33 לתגובה להמרצת הפתיחה], טענת סילוק על הסף מחמת העדר יריבות [סעיפים 34-54 לתגובה להמרצת הפתיחה], וטענה מקדמית לכך שההליך הנדון אינו מתאים להתברר במסגרת של הליך המרצת פתיחה [סעיפים 55-84 לתגובה להמרצת הפתיחה]. כן העלתה המשיבה טענות לגופו של עניין בתגובה לטענות המבקשת המצויינות לעיל.

5.     מקובלת עליי טענת המשיבים כי הליך זה אינו מתאים באופן מובהק לדיון כהמרצת פתיחה, וזאת מן הטעמים אותם אפרט בהמשך, ויש להגישו לפיכך כתובענה אזרחית. לנוכח התוצאה אליה הגעתי לא מצאתי, לפיכך, צורך לדון בטענות הנוספות שהועלו בתגובת המשיבים.

דיון והכרעה

חלקיות הסעד המבוקש וטיבו

6.      סימן ב' לפרק כ' בתקנות מגדיר את העניינים אותם ניתן לברר בדרך של המרצת פתיחה. הסוגייה מושא הליך זה אינה מהווה אחד מהם. יתרה מכך, הסעדים המבוקשים בהמרצת הפתיחה ומורכבות הראיות לבירור טענות הצדדים, כעולה מכתבי הטענות, מצביעים על הצורך בשמיעת עדים לשם בירור המחלוקות בין הצדדים, ועל היות ההליך בלתי מתאים להתברר במסגרת זו.

7.      כעולה מהמרצת הפתיחה שהוגשה, צווי העשה מהווים שלב מקדמי בלבד המבוקש על ידי המבקשת, והיא אף הגדילה וביקשה כבר עתה לפצל את סעדיה, כך שתוכל "לתבוע את נזקיה ועילות נוספות, ככל שיתגבשו ויידרשו" (ר' סעיף 2 להמרצת הפתיחה]. בסעיף 38 לתגובה בכתב של המבקשת מתאריך 12.4.12 היא שבה ומציינת כי היא שומרת על זכותה לתבוע סעדים כספיים בעקבות פסק-הדין שיינתן בהמרצת הפתיחה.  ברור אם כן, כי בית המשפט יידרש בהכרח להליך נוסף הנוגע לפיצויים הכספיים אשר יידרשו על ידי מי מבין הצדדים, וכי הדיון בהליך זה לא יוביל לסיום הסכסוך בין הצדדים.

8.      הכלל בדבר ניהול הליך בדרך המקוצרת של "המרצת פתיחה" הוגדר בעניין קוטלר כדלקמן:

"על בית המשפט הדן בבקשה ליתן דעתו לשתי שאלות: (1) האם תתבררנה העובדות השנויות במחלוקת די הצורך אף במתכונת של המרצת פתיחה ובהעדר כתבי טענות ; (2) האם יקופח אחד מבעלי הדין על ידי הגבלת האפשרות להביא עדים ככל העולה על רוחו, וכי יהא תלוי בהיתר מבית המשפט על פי תקנה 257" [ר' ע"א 1937/92 משה קוטלר נ' חיה קוטלר פ"ד מט(2) 233, בעמ' 240-241].

9.      הסוגייה בלב המרצת הפתיחה דנן עניינה למעשה, במהותה,  פיצוי כספי, ולא בקשה לסעד הצהרתי, כנדרש על פי תקנה 253 לתקנות. מדובר בתביעה לסעד כספי בשל הפרת הסכם הפצה ועליה להיות מוגשת כתובענה בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, ובצירוף אגרה כנדרש. הגשתה בהליך שגוי של המרצת פתיחה מקנה לעושה כן יתרון דיוני שאינו מגיע לו על פי הדין. יפים לענייננו דבריה של  השופטת רינה משל בעניין קודקס:

"העובדה כי בידי התובע לתבוע סעד מלא וממשי, תחת הסעד ההצהרתי אותו תבע, מהווה שיקול רב ערך כנגד מתן סעד הצהרתי (ראה י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 563 ; ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט נ' יצחק ברנר, פ"ד לב(1) 85). הרציונל העומד בבסיס הלכה זו, הוא מניעת כפל התדיינויות. ככלל, תביעה לאכיפת הסכם וחיוב בפיצויים עקב הפרתו, יש להגיש בדרך של תובענה רגילה, הכוללת את מלוא הסעדים להם זכאי התובע על פי דין. אין לאפשר הגשת תביעות חלקיות, הצהרתיות, או אחרות, כאשר סביר להניח, כי בית המשפט ידרש להליכים נוספים כדי להכריע במחלוקת שבין הצדדים... במקרה דנן, המשיבה עותרת, בשלב זה, לקבלת סעד הצהרתי וסעדי אכיפה שונים, בגין הפרתו הנטענת של ההסכם בינה לבין המבקשת, ולא למלוא הסעדים העומדים לב בגין הפרת ההסכם, אותם בכוונתה לתבוע בשלב מאוחר יותר. אמנם יתכן שחלק מנזקי המשיבה טרם נתגבשו, אולם, יכולה המשיבה לתבוע, כבר בשלב זה, את הנזקים שהתגבשו עד כה, לטענתה. המשיבה לא הצביעה על אינטרס לגיטימי לפיצול הדיון." [ה"פ (ת"א) 793/05 קודקס בע"מ נ' לשכת עורכי הדין (מיום 19.1.06)].

(ההדגשות הוספו).

10.       במהותה, הסוגייה מושא ההליך דנן היא כספית, ובעיקרה אינה סוגייה מתחום הקניין הרוחני, בה יש לבית המשפט המחוזי סמכות ייחודית לדון [ר' סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד- 1984].  האספקט של דיני קניין רוחני, נילווה לסוגייה החוזית שבמחלוקת. זו צריכה להידון, איפא, כתובענה אזרחית.